החלטה בתיק בש"פ 3031/11

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' אילן) מיום 23.3.2011 בתיק עמ"ת 33106-03-11, על פיה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (סגנית הנשיא ד' בית אור) אשר לפיה נעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו.

           הערר הוגש כבקשת רשות ערעור לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)(תיקון מס' 8), התשע"א-2011 שנכנס לתוקף ביום 27.3.2011. החלטת בית המשפט המחוזי נשוא הערר הנוכחי ניתנה ביום 23.3.2011, ועל כן החלטתי לדון בבקשה כבערעור בזכות (ראו והשוו: בש"פ 2644/11 דהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.4.2011)). עם זאת, אדגיש, לאחר בחינת הראיות, כי לגוף העניין לא היה מקום להביא את שאלת הראיות לכאורה לבדיקה נוספת בערכאה שלישית.

כתב האישום

1.          נגד המבקש, ציון בן דוד, הוגש כתב אישום המייחס לו, בשני אישומים, עבירות קשירת קשר לפשע, סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. האישום הראשון מיוחס גם לנאשם נוסף, הוא הנאשם 2, מתן אשתר (להלן - מתן). על פי האישום הראשון, ביום 24.1.2011 התקשר אדם בשם אוהד צבי אל אלמוג דנינו על מנת לתאם איתו שימכור לו סם מסוכן מסוג חשיש. אלמוג הציע לאוהד לקנות חשיש בסכום של 1,200 ש"ח, וסוכם כי אוהד ישלם 1,000 ש"ח במועד הרכישה ו-200 ש"ח נוספים ביום המחרת. בסיום השיחה הפנה אלמוג את אוהד למתן, לצורך המשך תיאום העסקה. בהמשך אותו יום, קשר מתן קשר עם אלמוג ואוהד לביצוע העסקה למכירת הסם המסוכן. במסגרת הקשר ולשם קידומו, אלמוג הנחה את מתן לקחת את אוהד לביתו של המבקש, שם החזיק המבקש בסם המסוכן. בהמשך אותו ערב הגיעו מתן ואוהד לביתו של המבקש, והמבקש הצטרף לקשר. באותו מעמד התקשר המבקש לאלמוג ממכשיר הטלפון של מתן, ואלמוג הנחה את המבקש לתת לאוהד את הסם המסוכן ולגבות ממנו תשלום כפי שסוכם, וכך עשה המבקש, בנוכחות מתן. באותו הערב נעצרו המבקש, מתן, אלמוג ואדם נוסף כשהם יושבים ברכבו של אוהד. בחיפוש שנערך על גופו של אוהד נתפס הסם המסוכן שקנה מהמבקש וממתן. כן נתפס סם מסוכן מסוג חשיש בחזקת המבקש ונתפס סם מסוכן גם בחזקתו של מתן. על פי האישום השני, לאחר האירועים נשוא האישום הראשון, נערך חיפוש בביתו של המבקש ובמהלכו נתפס סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 25.07 גרם.

ההליכים בעניינו של המבקש

2.        עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המבקש ושל מתן עד תום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי ישנן ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום: הודאותיהם ביחס לסמים שנתפסו ברשותם לצריכה עצמית; תמלילי האזנות סתר בהן נשמע מתן משוחח עם אלמוג ושואל אותו מה לעשות עם אוהד, ואת אלמוג מנחה את מתן לקחת את אוהד למבקש שיספק לאוהד את הסמים; במהלך חיפוש בבית של המבקש נתפסו ברשותו 25.07 גרם סם מסוכן מסוג חשיש; דו"חות פעולה וזכ"דים שמילאו השוטרים שביצעו את המעצר ברכב ואת החיפוש בביתו של המבקש וכן תיעוד הסמים שנתפסו ברשות המבקש ומתן. עוד נטען כי כנגד המבקש ומתן קמה עילת מעצר מאחר שהעבירות המיוחסות להם הן עבירות סמים וכי שחרורם יהווה סכנה לשלום הציבור. צוין גם כי למבקש עבר פלילי מכביד בעבירות סמים הכולל הרשעות רבות בעבירות החזקה וסחר בסמים, עבירות אלימות והפרת הוראה חוקית. 

3.        ביום 8.2.2011 התקיים דיון בעניינם של המבקש ומתן, בו נטען כי לנוכח האמור בסעיפים 6 ו-13 לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979, הראיה היחידה הקושרת לכאורה את המבקש לאירוע אינה קבילה. יש להקדים ולציין כי מהטענה בעניין אי קבילות הראיה חזר בו בא כוח המבקש בדיון לפני. על כן לא אחזור לעניין זה, שנזכר בהחלטת בית משפט השלום, בדיון בבית המשפט המחוזי וגם בהודעת הערר. לחלופין, נטען כי הראיות אינן מבססות את הרף הנדרש למעצר.

           ביום 20.2.2011 קבע בית משפט השלום כי ישנן ראיות לכאורה והורה על הגשת תסקיר מבחן בעניינו של המבקש ובעניינו של מתן. באשר לראיות לכאורה הרלוונטיות למבקש, ציין בית המשפט כי בפלט השיחות היוצאות והנכנסות ממכשיר הטלפון הנייד של המבקש מיום 24.1.2011 (הוא יום האירועים נשוא כתוב האישום) רשומות שיחות רבות יוצאות אל מכשיר המירס של אלמוג ושיחות נכנסות מאותו מכשיר מירס, וכן רשומה שיחה נכנסת ממכשיר הטלפון של מתן. בית המשפט קבע כי רישום שיחות אלה, המצביע על קשר רציף עם אלמוג ביום האירוע, סותר את טענת המבקש במשטרה לפיה אין קשר בינו לבין אלמוג, למעט תיקון שעשה בביתו של אלמוג לפני מספר חודשים, על רקע היכרותו עם אביו של אלמוג. כן רישום השיחה עם מתן סותר את טענת המבקש במשטרה לפיה לא דיבר כלל עם מתן באותו יום. בית המשפט הוסיף וקבע כי עיקר התשתית הראייתית מבוסס על האזנות סתר למכשיר הטלפון הנייד של אלמוג. כך, למשל, בשעה 21:30 ביום 24.1.2011 נקלטה שיחה מהטלפון של אלמוג, בין אלמוג למבקש, בה לכאורה מנחה אלמוג את המבקש לתת לאוהד את הסם המסוכן תמורת התשלום עליו סוכם:

"אלמוג: תן לו את...מה שדיברתי איתך שם, הוא יביא לך אלף עכשיו, מחר יביא לך מאתיים.

המבקש: אבל אני צריך לפרק.

אלמוג: תחתוך משמה אחד לשתיים.

המבקש: וכמה אני לוקח ממנו.

אלמוג: אלף...הוא יביא לך מחר מאתיים."

           בהתחשב באמור לעיל, קבע בית המשפט  כי יש ראיות לכאורה וכי ישנה עילת מעצר. באשר לטענה כי כנגד נוסעים אחרים במכונית בה נתפס המבקש לא הוגש כתב אישום, קבע בית המשפט כי לא נמצאו ראיות לגבי מעורבות של אחד מהנוסעים, ולגבי אוהד - מדובר בקונה הסם. בית המשפט דחה את הדיון ליום 10.3.2011 למתן תסקיר מבחן. 

           ביום 10.3.2011 התקיים דיון ללא תסקיר, משזה לא הוגש עקב שביתת העובדים הסוציאליים. לבקשת בא כוח המבקש ומתן, הוצגו לבית המשפט חלופות המעצר ללא תסקיר. ביום 15.3.2011 הורה בית משפט השלום על מעצרם של המבקש ומתן עד תום ההליכים נגדם. בהחלטתו עמד בית המשפט על כך שמחומר הראיות עולה כי מעורבות המבקש ומתן בעולם הסמים עמוקה ונגישותם לערוצי הספקת הסם גבוהה. נקבע כי לאור המיוחס להם הם מהווים חוליה בשרשרת הסם, אשר כדי לנתצה נדרש מעצר ממש. בית המשפט הוסיף וציין כי גם אילו היה מוגש תסקיר חיובי בעניינם, עדיין ניתן היה להורות על מעצרם מכיוון שהחלטה זו נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. על כן, הורה על מעצרם עד תום ההליכים.

           על החלטה זו הגיש מתן ערר - שהתקבל - והוא שוחרר בתנאים לחלופה. המבקש הגיש אף הוא ערר לבית המשפט המחוזי, אך עררו נדחה.

החלטת בית המשפט המחוזי נשוא הבקשה

4.        החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 23.3.2011. בית המשפט המחוזי (השופט י' אלון) עמד על כך שהמבקש הסכים כי ישנן ראיות לכאורה לעניין החזקת הסם - הן לצריכה עצמית והן שלא לצריכה עצמית, אך טען כי אין די ראיות לאישום בסחר. כן הסכים המבקש כי בהאזנת סתר שהוקלטה אצל אחד מהמעורבים נשמע אותו מעורב משוחח עם המבקש, כשהמבקש מפרט בשיחה את המחיר שינקוב עבור הסם, את הכמות שימכור ופרטים נוספים. המבקש הסכים גם כי בפועל נתפס קונה הסם כשהסם שקנה ברשותו ולצידו המבקש, אך לטענתו אין בכך ראיות לכאורה מאחר שלצד המבקש וקונה הסם נתפסו שני אנשים נוספים. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, וקבע כי די בראיות הקיימות, לרבות הסמים שנתפסו בביתו של המבקש, כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית, וכן כי תמליל האזנת הסתר מלמד על מעורבותו ובקיאותו של המבקש בעולם הסם. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה קמה עילת מעצר, המתחזקת נוכח עברו הפלילי הרלוונטי של המבקש. בית המשפט ציין גם כי עניינו של מתן שונה מזה של המבקש, שכן, היקף המעשים המיוחסים למבקש שונה מזה של מתן. בהמשך, בהחלטה בערר שהגיש מתן, צוין גם כי למבקש עבר פלילי מכביד, בעוד שלמתן הרשעה בעבירה אחת מתקופת שירותו הצבאי, בהחזקת כמות קטנה של חשיש לצריכה עצמית. כן צוין כי הראיות לכאורה נגד המבקש בעבירות הסחר והחזקת הסם שלא לצריכה עצמית משמעותיות, ולעומת זאת ישנן ראיות לכאורה הקושרות את מתן לעבירת התיווך, אך בהיקף שונה מזה שקבע בית משפט השלום.

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.